זהו סעיף רחב מאוד, רחב יותר מהכלל האמריקני המוגדר כברירת מחדל בזכויות יוצרים, למשל. (אני מכיר את השאלה שנשאלה על בריטניה, אני פשוט מכיר את כלל זכויות היוצרים של ארה"ב.) נראה שעל פניו לכלול מחקר עצמאי בנושא שאינו קשור לחלוטין להעסקת האדם, שנעשה מחוץ לחברה ולא בשעות העבודה הרגילות, אך בזמן שהאדם היה שכיר .. אכן ניתן לכלול את זכויות היוצרים על רומן שנמחק מחצרים ובשעות חופשיות.

שימוש ב"דרך עבודה "(במקום" מונח ") ישפר את ההוראה. כך היה "כחלק מעיסוקו" או "קשור קשר הדוק לנושא העסקתו". מגבלה אפשרית נוספת תהיה "שימוש במתקני החברה ו / או בציוד שלה, או בשעות העבודה הרגילות".

עם זאת, הניסיון שלי הוא שמעסיק יגבש את כל השפות בה הוא משתמש באמצעות עורך הדין של החברה, ו לא יהיה מוכן לשנות את זה בשום צורה שהיא. עובד פוטנציאלי ככל הנראה יעמוד בפני בחירת קח-או-תעזוב זאת אלא אם כן אותו אדם הוא דמות כמעט הכרחית לחברה.

אפשר לשלוח לחברה מכתב מוסמך ובו נאמר: "מתי חתמתי על החוזה בהסכמתי ל {שפת החברה} לא התכוונתי לכלול התפתחויות שנעשו מחוץ לחברות החברה, ללא שימוש בציוד החברה, ואינן קשורות לנושא או להיקף העסקתי. אני שומר על הזכויות המלאות לכל התפתחויות כאלה. " מכתב כזה יסייע לקבוע כי לא התקיימה מפגש מחשבות להקצות לחברה התפתחויות או קשרי עבודה כאלה. כמה משקל זה יהיה אם הזכויות להתפתחויות כאלה היו נושא לתיק בית משפט אני לא בטוח.

תשובת החוק האנגלי:

זהו סעיף מנוסח בצורה גרועה למדי, לפחות ביחס לאופן בו יראו אותו בבית משפט באנגלית. אולי הסעיף הוא חלק מסעיף גדול יותר הקובע את היקף כל הסעיפים הנוגעים להעסקת העובד?

המילה "מונח" פירושה ש קניין רוחני כלשהו של האדם שיצר יושקע בחברה, לרבות רכוש שאינו קשור לעבודתו, בתקופה בה האדם מועסק בחברה.

לדוגמא, אם היית נושא הסעיף, פירוש הדבר שהמילים שכתבת במסגרת שאלתך באתר זה הן בבעלות החברה ולא בעצמך.

אלא אם כן קיימות ראיות כבדות המראות כי שני הצדדים אכן התכוונו ל כל ה קניין רוחני שחיבר העובד נועד למעשה להיות בבעלות החברה, כולל קניין רוחני שנוצר מחוץ לתחום עבודתו, אין זה סביר ביותר שבית משפט באנגליה יאכוף את הסעיף הנ"ל.

הסעיף צריך להיות "כל יצירות שחיבר העובד עבור החברה" או "כל יצירה שיכתבה על ידי העובד במהלך עבודתו "וכו '

במדינה שלי - אוסטרליה - זה בכלל לא יהיה ניתן לאכיפה וייתפס כריסון לא הוגן של סחר.

מעסיקים היו מחזיקים בדרך כלל רק את מה שאתה יוצר במהלך עבודתך.

מעסיקים אינם בבעלותך.

הגברת יתר? עבור מי, אתה או המעסיק שלך?

עבדתי בחברת הון 500 והיה לי סעיף דומה. כל מה שהמצאתי או יצרתי היה שייך לחברה. הדרך היחידה לעקוף זאת הייתה שיש תהליך שהחברה תסכים מראש שלא היה להם שום עניין ביצירה שלי.

אז זה בהחלט להגן על האינטרס של החברה, לא שלך. התמצית כמובן היא למנוע ממשהו כמוך לקבל שליטה על טכנולוגיה שפותחה כדי לפתור בעיה כלשהי של חברה, או טכנולוגיה חדשה שבה החברה יכולה להשתמש, על ידי טענה שפיתחת את הטכנולוגיה "בזמנך, עם שלך משאבים משלו. "

אז זהו מקרה של כלל הזהב האחר - הוא עם הזהב עושה את הכללים.